Részlet #32

וְעִקַּר סֵפֶר קֹהֶלֶת חִבְּרוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְמַעַן יָשִׂים הָאָדָם עַל לִבּוֹ כִּי הָעוֹלָם הֶבֶל הֲבָלִים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ זוּלָתִי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְהוֹדִיעַ כַּוָּנָתוֹ בִּפְתִיחָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ. כִּי פָּתַח וְאָמַר הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלּוּ אָדָם אַחֵר הָיָה אוֹמֵר כֵּן הָיִינוּ אוֹמְרִים אוּלַי לֹא אָסַף שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת מִיָּמָיו עַל כֵּן נֶחְשָׁב הָעוֹלָם הֶבֶל בְּעֵינָיו. אָכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְתַּב עָלָיו (מלכים א י':כ"ז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. לוֹ נָאֶה לוֹמַר כִּי הָעוֹלָם הֶבֶל הֲבָלִים. וְחָתַם סִפְרוֹ וְאָמַר (קהלת י"ב:י"ג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ הש"י דֵּעָה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש"י שְׁלָחוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתּוֹ וְתוֹרָתוֹ וְחֻקּוֹתָיו וּמִצְוֹתָיו. וְלֹא יִפְקַח עֵינָיו זוּלָתִי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִים אִם עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה. יָשׁוּב וּבָא בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשׁוֹ. כְּעֶבֶד אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ הַמֶּלֶךְ לַעֲבֹר הַיָּם. שֶׁאֵין עֵינָיו וְלִבּוֹ זוּלָתִי עַל דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ עַד שׁוּבוֹ אֶל אֲדוֹנָיו. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ"ב:כ"א) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ וְגוֹ' לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ. וּמִן הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב לִזְכֹּר בַּעֲבוּרָם יוֹם הַמָּוֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל וְאַל תִּרְפֶּינָה יָדָיו מֵעֲבוֹדַת הש"י. וְתִדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה. וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת ה' וּלְתַקֵּן מִדּוֹת נַפְשׁוֹ וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר מִצְוֹת לִהְיוֹת לְנַפְשׁוֹ סְגֻלָּה וְאוֹצָר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ח') חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. כִּי יֵדַע וְיִזְכֹּר שֶׁהַיָּמִים קְצָרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק. וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר יוֹם הַמָּוֶת תָּמִיד דּוֹמֶה בְּעֵינָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּנַאי וּמִתּוּן לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט':ד') כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. פֵּרוּשׁוֹ – שִׁבַּח חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה וּפְעֻלַּת הַמִּצְוָה וְהַשָּׂגַת מַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהוּא הַבִּטָּחוֹן הַנִּמְצָא לַאֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל הַחַיִּים. וּפֵרוּשׁ – כִּי לְכֶלֶב הַחַי כִּי הָאָדָם הַפָּחוּת בַּחַיִּים יָכוֹל לְהוֹסִיף מַעֲלוֹת בְּנַפְשׁוֹ מָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן הֶחָכָם הַצַּדִּיק הַמֵּת. וּבְמָקוֹם אַחֵר בִּזָּה וְגִנָּה הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַשָּׂגַת תַּעֲנוּגָיו וּכְבוֹדוֹ. וְאָמַר (קהלת א':ג') מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. עוֹד אָמַר (קהלת ד':ב') וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.