Részlet #57

לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן (דברים כ':י"ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לִכְרוֹת כָּל עֵץ מַאֲכָל גַּם לִבְנוֹת בּוֹ מָצוֹר, כָּל זְמַן שֶׁיִּמְצָא מֵאִילָנֵי סְרָק דֵּי סִפּוּקוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְפַזֵּר מָמוֹן לָרִיק אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמְּקָרֵעַ עַל מֵתוֹ יוֹתֵר מִדַּי לוֹקֶה. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ. כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה. הִשְׁחִית מָמוֹן. וְהִשְׁלִיט אֶת כַּעֲסוֹ לְהַעֲבִירוֹ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמּוֹ מִלְחָמָה מִיֵּצֶר הַכַּעַס לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ט:כ"ב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם רָאִיתָ אָדָם שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר כְּלִי בַּחֲמָתוֹ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא יִשְׁפֹּךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לוֹ. אַף כִּי הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית הַגּוּף בִּמְסִירָתוֹ לְסַכָּנוֹת. אוֹ בְּסִגּוּף הַגּוּף לְבַלְּעוֹ חִנָּם בְּתַעֲנִיּוֹת מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ וְכַעֲסוֹ. וְלֹא לְהִתְאַבֵּל עַל מֵתוֹ [יותר מדאי]. אֲבָל הַמִּתְאוֹנֵן וְהַמִּתְאַבֵּל עַל עֲוֹנֹתָיו עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו נ"ז:י"ח) דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו. וְנֶאֱמַר (בראשית ט':ה') וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִיַּד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אֶת דִּמְכֶם. שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל (ויקרא י"ט:כ"ג). הָעָרְלָה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. וְכָל אֲשֶׁר יֵאָסֵר בַּהֲנָאָה אָסוּר לְתִתּוֹ בְּמַתָּנָה לְגוֹי. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַתִּיר לָתֵת נְבֵלָה לְנָכְרִי לְהוֹדִיעַ כִּי מֻתֶּרֶת הִיא בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד:כ"א): לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. וְהַנּוֹתֵן לְגוֹי עָרְלָה אוֹ חָמֵץ בַּפֶּסַח אוֹ בָּשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּחָלָב – לוֹקֶה. וְכֵן אִם יִתֵּן מֵהֶן לִפְנֵי כֶּלֶב שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו. וּמִצְוַת עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִשְׂרֹף אוֹתָם בָּאֵשׁ. וְאִם יֵשׁ לְגוֹי אִילַן עָרְלָה, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִלְקֹט מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת לְצֹרֶךְ הַגּוֹי אֲפִלּוּ בְּחִנָּם, לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בָּזֶה שֶׁיַּחְזִיק לוֹ הַגּוֹי טוֹבָה, וְכֵן אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁקוֹת לַגּוֹי מִיֵּינוֹ שֶׁל גּוֹי עַצְמוֹ בֵּין בְּשָׂכָר בֵּין בְּחִנָּם. וְכֶרֶם רְבָעִי אָסוּר בַּהֲנָאָה בְּלֹא פִּדְיוֹן, וְאֵין פּוֹדִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ פֵּרוֹתָיו לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. וְאֵימָתַי עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מִשֶּׁנִּגְמְרוּ פֵּרוֹתֵיהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית ל"ב:ל"ג). גִּיד הַנָּשֶׁה אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאָסוּר לְתִתּוֹ לְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִי. וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ יָרֵךְ לְגוֹי וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ (וכן הביא הרא"ש ר"פ גיד הנשה בשמעתא דשולח אדם ירך לכנעני בשם רבינו המחבר. ולא קי"ל כותיה בהא. אלא כדעת הרמב"ם ושאר פוסקים דג"ה מותר בהנאה ושולח ירך לכנעני וג"ה בתוכו. ומבואר בטור ש"ע י"ד סימן ס"ה).