Részlet #59

לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ"ב:י'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחֲרֹשׁ וְשֶׁלֹּא לָדוּשׁ בִּשְׁנֵי מִינִים כְּשֶׁהֵם מְצֻמָּדִים בְּעוֹל אוֹ בְּחֶבֶל. וְהוּא הַדִּין שֶׁלֹּא לְהַנְהִיגָם כְּשֶׁהֵם מְצֻמָּדִים. וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר חֲרִישָׁה דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וַאֲפִלּוּ לְהַנְהִיגָם בְּקוֹל אָסוּר. וּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת זוֹ בַּת סוּסְיָא וְזוֹ בַּת חֲמוֹרָה שְׁנֵי מִינִים הֵן וְאָסוּר לְהַנְהִיגָן יַחַד. וְאָסוּר לְהַנְהִיג הַפֶּרֶד עִם הַסּוּס אוֹ עִם הַחֲמוֹר: (ויקרא י"ט:י"ט): "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם". פִּרְדָּה שֶׁתָּבְעָה זָכָר, אֵין מַרְכִּיבִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר אֶלָּא פֶּרֶד שֶׁהוּא מִינָהּ, כְּגוֹן שֶׁהַפִּרְדָּה וְהַפֶּרֶד אִמּוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, שְׁנֵיהֶם בְּנֵי סוּסְיָא אוֹ חֲמוֹרָה. וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כ"ו:א') הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל רִצְפַּת אֲבָנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְכָל מָקוֹם חוּץ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא י"א:מ"ג). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל הַדְּבָרִים הַנִּמְאָסִים עַל הַנֶּפֶשׁ. שֶׁלֹּא יֹאכַל דָּג אוֹ חָגָב עַד שֶׁיָּמוּת. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה בְּקֶרֶן מַקִּיזֵי הַדָּם. וְהַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה (ויקרא י"ט:כ"ט). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי בָּא הַכָּתוּב הַזֶּה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יִמְסֹר אָדָם בִּתּוֹ פְּנוּיָה לְבִיאָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ, שֶׁאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן הָאָרֶץ מְזַנָּה וְעוֹשָׂה פֵּרוֹתֶיהָ בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא בְּאַרְצְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ג':ג'): וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. וְלֹא הֻתְּרוּ פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין אֶלָּא לַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא יִזְנוּ אֲחֵרִים עִמָּהּ, עַל כֵּן יִחוּד הַמֶּלֶךְ עַל הַפִּילֶגֶשׁ כְּעֵין אִישׁוּת. וְאַחַר הֶתֵּר הַפִּילַגְשִׁים לַמֶּלֶךְ גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל כַּלָּה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ כַּנִּדָּה. וְהִנֵּה רָאִיתָ עֹנֶשׁ הַמְיַחֵד לוֹ פְּנוּיָה לִזְנוּת. כִּי נֶאֱמַר עַל זֶה: וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. וְהַבָּא עַל הַפְּנוּיָה פַּעַם אַחַת דֶּרֶךְ מִקְרֶה לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִלְּבַד הַמַּכְשֵׁלָה הַגְּדוֹלָה וְהָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת הַבָּאִים אֶל הַפְּנוּיָה. כִּי הִיא בּוֹשָׁה לִטְבֹּל מִטֻּמְאַת נִדָּתָהּ בְּמֵי נָהָר אוֹ מִקְוֵה מַיִם פֶּן יִגָּלֶה לָרַבִּים קוֹל זְנוּתָהּ. עַל כֵּן תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין עו.): אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַשִּׂיא אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן.