Részlet #66

וְהַשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת הַצַּד הַקַּל שֶׁבָּהֶן עָנְשׁוֹ חָמוּר מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. וְקָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַצַּד הַקַּל שֶׁבַּעֲבֵרָה אֲבַק הָעֲבֵרָה. וְאָמְרוּ בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין מֵחֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ הָבֵא עָלִין שֶׁל אֲשֵׁרָה וְהִתְרַפֵּא בָּהֶן – יָמוּת וְאַל יִתְרַפֵּא בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנֶּהֱנֶה מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק עֲבוֹדָה זָרָה יָמוּת וְאַל יִתְרַפֵּא בָּהֶם. לְפִי שֶׁהוּא כִּמְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְדֵי הָאֲשֵׁירָה פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ הָאֲשֵׁירָה הִצִּילַתְהוּ. וְכֵן לְעִנְיַן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. כְּגוֹן שֶׁחָשַׁק בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְאָמְרוּ לוֹ אֵין רְפוּאַת תְּעָלָה עַד שֶׁתַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה אוֹ שֶׁתְּסַפֵּר עִמּוֹ. יָמוּת וְאַל יִפְרֹץ גָּדֵר אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ. וְתַכִּיר מִזֶּה חֹמֶר הַמַּגָּע בְּיַד אֵשֶׁת אִישׁ. וְהִנֵּה אֲבַק הָרְצִיחָה – הַלְבָּנַת פָּנִים. כִּי פָּנָיו יֶחֱוָרוּ וְנָס מַרְאֵה הָאֹדֶם. וְדוֹמֶה אֶל הָרְצִיחָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַשֵּׁנִית – כִּי צַעַר הַהַלְבָּנָה מַר מִמָּוֶת. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יַפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלֹא אָמְרוּ כֵן בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. אָכֵן דִּמּוּ אֲבַק הָרְצִיחָה אֶל הָרְצִיחָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ כִּי יֵהָרֵג וְלֹא יִרְצַח, בְּדוֹמֶה לָזֶה אָמְרוּ שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלָמְדוּ זֶה מֵעִנְיַן תָּמָר. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ח:כ"ה) הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ וְגוֹ'. הִנֵּה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּהָ לִשָּׂרֵף. לֹא גִּלְּתָה כִּי הָיְתָה הָרָה מִיהוּדָה. שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין פָּנָיו. וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם עוֹלִין חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה יוֹרְדִין וְאֵינָן עוֹלִין. הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְהַמְּכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הִנֵּה כִּי דִּמּוּ הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים וְהַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ בְּשֶׁגַּם הוּא מַלְבִּין פָּנָיו, אֶל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּהָרֵג עֲלֵיהֶן וְאַל יַעֲבֹר. וְעוֹד אָמְרוּ הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וּמָה שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵּן עַל הָרוֹצֵחַ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (פי' שאחר שההלבנה היא תולדת הרציחה כמו שאמר למעלה שהיא אבק הרציחה לא רעה הרציחה מן ההלבנה ולא אמרו בה שאין לו חלק לעוה"ב) כִּי הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ אֵינֶנּוּ מַכִּיר גֹּדֶל חֶטְאוֹ וְאֵין נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל עֲוֹנוֹ כְּמוֹ הָרוֹצֵחַ. עַל כֵּן הוּא רָחוֹק מִן הַתְּשׁוּבָה. וְעַל מִצְוַת שַׁבָּת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי נדרים ג:ט) שְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין ה.) כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הוּא מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּשְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה וְאוֹסֵר אֶת הַיַּיִן בְּמַגָּעוֹ.