Részlet #81

<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי</b> – הַמַּבְטִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְהֵטִיב עִמּוֹ וִישַׁקֵּר דְּבָרָיו וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתוֹ. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַר לְהֵטִיב עִמּוֹ עַל [בלשון] הַבְטָחָה וּבָטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ. אֵין לוֹ לְחַלֵּל הַבְטָחָתוֹ כִּי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁקֶר. וְהוּא כְּאָדָם עָבַר בְּרִית שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג':י"ג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית. וְכֵן הָאוֹמֵר לָתֵת לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְשׁוֹן הַבְטָחָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי [יש] בּוֹ [משום] מְחֻסַּר אֲמָנָה. כִּי לֵב חֲבֵרוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו וּבוֹטֵחַ בּוֹ אַחֲרֵי שֶׁהַמַּתָּנָה מוּעֶטֶת, כִּי נָתוֹן יִתֵּן. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה. אִם יַחֲזֹר בּוֹ רָעָתוֹ רַבָּה. כִּי נֶדֶר נָדַר וְנֶאֱמַר (במדבר ל':ג') לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְכֵן מִי שֶׁיִּתְפָּאֵר בִּפְנֵי רַבִּים לָתֵת מַתָּנָה לְאָדָם. וְהִנֵּה הוּא כְּמִתְהַלֵּל עַל נְדִיבוּתוֹ בָּזֶה. וְהִנֵּה זֹאת כְּמוֹ הַבְטָחָה וְלֹא נָכוֹן שֶׁיָּשׁוּב מִדְּבָרָיו אַחֲרֵי שֶׁהִתְכַּבֵּד וְהִתְהַלֵּל בַּדָּבָר. כְּעִנְיַן שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ה:י"ד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. פֵּרוּשׁוֹ – כְּמוֹ שֶׁיִּצְטַעֲרוּ בְּנֵי אָדָם אַחֲרֵי בּוֹא סִימָנֵי הַגֶּשֶׁם וְלֹא בָּא הַגֶּשֶׁם כֵּן עִנְיַן אִישׁ הַמִּתְהַלֵּל בְּמַתַּת שֶׁקֶר. כִּי מָה שֶׁהִתְהַלֵּל בַּדָּבָר הוּא סִימָן קִיּוּם הַדָּבָר. עַל כֵּן יִצְטַעֵר הָאִישׁ שֶׁהִבְטִיחָהוּ עַל הַמַּתָּנָה בְּהַכְזִיב תּוֹחַלְתּוֹ. <b>הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי</b> – מִי שֶׁמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ לֵאמֹר כִּי עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ דִּבֵּר טוֹב עָלָיו וְלֹא עָשָׂה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְהִנֵּה הַחֵטְא הַזֶּה חָמוּר אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִגָּזֵל יַעַן וּבְיַעַן כִּי שְׂפַת שֶׁקֶר אַשְׁמָה רַבָּה. וְנִתְחַיַּבְנוּ עַל גִּדְרֵי הָאֱמֶת כִּי הוּא מִיְּסוֹדֵי הַנֶּפֶשׁ. <b>הַחֵלֶק הַשְּׁמִינִי</b> – מִי שֶׁמִּשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן נִמְצָאוֹת בּוֹ. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י"ז:ז') לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר, פֵּרוּשׁ – אֵין לְנָבָל לְהִתְגָּאוֹת וּלְהִתְנַשֵּׂא בְּמַעֲלַת אֲבוֹתָיו. כִּי אָמְרוּ בַּמִּקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה מִזֶּה (משלי י"ז:ו') וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. אַף כִּי אֵין לְנָדִיב לְהִתְכַּבֵּד בְּשֶׁקֶר. וְלֵאמֹר כֹּה עָשִׂיתִי וּפִזַּרְתִּי וְנָתַתִּי וְלֹא כֵן עָשָׂה. וְזֶה גְּנַאי לְכָל אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן לְנָדִיב. וְגִנָּה נִדְבוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי חִלֵּל נַפְשׁוֹ עַל מָה שֶׁלֹּא עָשָׂה, כִּי זֹאת תִּהְיֶה לְעֵדָה כִּי לִבּוֹ בְּכָל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה [אך] לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הַכָּבוֹד הָרְאוּיוֹת לָתֵת לְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ זוּלָתִי אַחַת. עָלָיו שֶׁיֹּאמַר לָהֶם – אַחַת לְבַדָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ. כָּל שֶׁכֵּן כִּי אָסוּר לְכַזֵּב וּלְהִתְפָּאֵר לֵאמֹר שָׁמַעְנוּ כְּאֵלֶּה רַבּוֹת.