Részlet #86

<b>הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי</b> – הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁה עֹרֶף. וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אֲדַבֵּר לָהֶם נְכוֹחוֹת. וּפִי אֲמַלֵּא תּוֹכָחוֹת. עַל כֵּן יַחְשֹׂךְ פִּיו. וְהִנֵּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא. כִּי לֹא נִסָּה לְהוֹכִיחַ וּלְהַזְהִיר. אוּלָם [אולי] אִם רוּחָם הֵעִיר, יֵעוֹרוּ מִשְּׁנַת אִוַּלְתָּם. וְלֹא תָּלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה.) בְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט':ד') וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים וְגוֹ'. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְקִיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה הָיָה לָהֶם לְמַחוֹת וְלֹא מִחוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם הָיוּ מוֹחִין לֹא הָיוּ מְקַבְּלִין מֵהֶן. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי, הֵם לֹא יָדְעוּ אִם יִשְׁמְעוּ הָעָם לְקוֹלָם וְאִם יֶחְדָּלוּ. וְצִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי כֵן (יחזקאל ט':ו') וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ. וְהֵם הַצַּדִּיקִים הַמְקֻדָּשִׁים. כִּי נֶעֶנְשׁוּ עַל דְּבַר שֶׁלֹּא מִחוּ. וְנֶאֱמַר (ויקרא י"ט:י"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאִם הַדָּבָר גָּלוּי לַכֹּל. וְיָדוּעַ וְנִבְחַן וְנֶחְקַר. כִּי הַחוֹטֵא שׂוֹנֵא מוּסָר וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מוֹרָיו. וְלִמְלַמְּדָיו לֹא יַטֶּה אָזְנוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט':ח') אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ. וְאָמְרוּ (יבמות סה:) כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע. כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. וְאָמְרוּ (ביצה ל.) מוּטָב שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין. <b>הַחֵלֶק הַשְּׁמִינִי</b> – אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים לְשׁוֹן הָרַע. אוֹ כִּי יִשְׁמַע כָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה, אוֹ יֵשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים בּוֹזִים תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְיוֹדֵעַ כִּי הֵם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים וְאִם יוֹכִיחֵם לֹא יַקְשִׁיבוּ אֶל דְּבָרָיו. עַל כֵּן יָשִׂים יָד עַל פֶּה. גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ כִּי לֹא יַעֲנֶה כְּסִילִים בְּאִוַּלְתָּם. פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ כִּי הוּא כְּמוֹ הֵם. וְכִי הוֹדָה עַל דִּבְרֵיהֶם. אַף כִּי יִתְחַיֵּב לַעֲנוֹת וְלִגְעֹר בָּהֶם לָתֵת גֹּדֶל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת אֲשֶׁר בָּזוּ לָעֲגוּ לָהֶם. וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד נָקִי וְצַדִּיק אֲשֶׁר יָשִׂיחוּ בּוֹ. וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב הָאָדָם לַעֲזֹב בַּעֲבוּרָם חֶבְרַת הָרֶשַׁע. כִּי יֵעָנֵשׁ בְּשָׁמְעוֹ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וְיִלְאֶה לַעֲנוֹתָם. וְזֶה הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ד:א) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי תִשָּׂא עָוֹן בְּחַטָּאתָם. כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וּתְהִי כְּמַחֲרִישׁ.