Részlet #9

<b>הָעִקָּר הַשִּׁשִּׁי – הַבּוּשָׁה:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא) בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. וְהִנֵּה הַחוֹטֵא יֵבוֹשׁ מְאוֹד לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. וְיִכָּלֵם אִם יַרְגִּישׁוּ וְיַכִּירוּ בַּעֲבֵרוֹתָיו. וְאֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ מִן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאֵין זֶה כִּי אִם לְפִי הֱיוֹת הש"י רָחוֹק מִכִּלְיוֹתָיו. עַל כֵּן יֵבוֹשׁ מִן הַנִּבְרָאִים. וְלֹא יֵבוֹשׁ מִן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בִּשְׁעַת פְּטִירַת ריב"ז אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּינוּ בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ רַבֵּינוּ עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר, אָמַר לָהֶם הַלְוַאי. תֵּדְעוּ שֶׁהֲרֵי אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר הַלְוַאי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם. וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בָּזֶה שֶׁיִּכָּלֵם הָאָדָם עַל עֲוֹנֹתָיו מִלִּפְנֵי הש"י. וְעִנְיַן הַהַכְלָמָה. הַהַרְגָּשָׁה בַּבּוּשָׁה. וְהִשְׁתַּנּוּת זִיו פָּנָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, ח) כִּסְּתָה כְּלִמָּה פָּנַי. וּבְכָל מָקוֹם תִּרְאֶה הַכְּלִמָּה נִזְכֶּרֶת אַחַר הַבּוּשָׁה כִּי הִיא יְתֵרָה מִן הַבּוּשָׁה (יחזקאל לו, לב) בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ (ירמיה לא, יח) בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי. וּבִרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי הש"י מַעֲבִיר עֲוֹנוֹ וּמַאֲרִיךְ לוֹ. וְאֵינֶנּוּ נִפְרָע מִמֶּנּוּ. וְלֹא כַּחֲטָאָיו עָשָׂה לוֹ. וְלֹא כַּעֲוֹנֹתָיו גָּמַל עָלָיו. יוֹסִיף בּוּשָׁה בִּלְבָבוֹ. הֲלֹא הַחוֹטֵא לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבוֹגֵד בּוֹ וְהוּא מְכַפֵּר לוֹ יֵבוֹשׁ מִמֶּנּוּ. וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל טז, סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ מִכָּל עֲלִילוֹתַיִךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָעוֹשֶׂה דָּבָר וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנֹתָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּשָׁאוּל שֶׁאָמַר (שמואל א כח, טו) וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת. וְלֹא הִזְכִּיר אוּרִים וְתֻמִּים. כִּי נִתְבַּיֵּשׁ לְהַזְכִּירָם. מִפְּנֵי שֶׁהָרַג נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א כח, יט) מָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי. עִמִּי בִּמְחִיצָתִי. וְיַשִּׂיג אָדָם מַדְרֵגַת הַבּוּשָׁה בְּהִתְבּוֹדֵד לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם. וְכַמָּה רַבָּה רָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו. וּבְזָכְרוֹ תָּמִיד כִּי הַשֵּׁם רוֹאֶה מַעֲשָׂיו וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְצוֹפֶה מַחְשְׁבוֹתָיו.