Részlet #96

וְחַיָּב הָאָדָם לְהַסְתִּיר הַסּוֹד אֲשֶׁר יְגַלֶּה אֵלָיו חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ סֵתֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגִלּוּי הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת. כִּי יֵשׁ בְּגִלּוּי הַסּוֹד נֶזֶק לִבְעָלָיו וְסִבָּה לְהָפֵר מַחְשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט"ו:כ"ב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד. וְהַשֵּׁנִית כִּי מְגַלֶּה הַסּוֹד אַךְ יָצָא מִדֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת וְהִנֵּה הוּא מַעֲבִיר עַל דַּעַת בַּעַל הַסּוֹד. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ':י"ט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אִם תִּרְאֶה אִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ לִשְׁמוֹר לְשׁוֹנוֹ מִגִּלּוּי הַסּוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמַחְשׂוֹף הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לִהְיוֹת הוֹלֵךְ רָכִיל שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע כִּתּוֹת הָרָעוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ לְשָׁמְרָן. עוֹד אָמַר (משלי י"א:י"ג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַל תַּפְקִיד סוֹד לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ רָכִיל. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר שְׂפָתָיו מִן הָרְכִילוּת, אַל תִּבְטַח עָלָיו בְּהֶסְתֵּר סוֹדְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַרְתָּ דְּבָרֶיךָ בְּיָדוֹ דֶּרֶךְ סוֹד וְסֵתֶר. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְנֶאֱמַר (משלי כ"ט:י"ב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַמּוֹשֵׁל מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע וְדִבְרֵי רְכִילוּת יֵעָשׂוּ מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים וְהוֹלְכֵי רָכִיל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם. וְהִנֵּה לְאֵלֶּה שְׁלֹשָׁה הַחֲלָקִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ כִּוְּנוּ בְּזָכְרָם זַ"ל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. <b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי – אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ רֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בְּגָזֵל וּמִעוּטָם בַּעֲרָיוֹת וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְאָמְרוּ כִּי עִנְיַן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב הָאָדָם בִּדְבָרָיו שֶׁיְּסַפְּרוּ בְּנֵי אָדָם לָשׁוֹן הָרַע. וְאָמְרוּ – לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר הַמַּאֲמָר הַזֶּה. כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר כִּי מִן הַמִּדּוֹת הַנָּאוֹת לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ה:כ"ז) וְחֵקֶר כְּבוֹדָם כָּבוֹד. וְאָמְרוּ עַל הָאֱוִיל שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל זֹאת תְּכוּנַת הָעִנְיָן הַזֶּה כִּי אֵין לְסַפֵּר בְּטוֹבַת הָאָדָם זוּלָתִי בַּד בְּבַד. רוֹצֶה לוֹמַר – כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְלֹא בִּקְהַל עַם וּבְמוֹשַׁב רַבִּים. עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע אֵלָיו כִּי אֵין בַּמַּעֲמָד הַהוּא שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא לָאִישׁ אֲשֶׁר יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו. וְאִם יַחְפֹּץ לְשַׁבֵּחַ אָדָם אֲשֶׁר כְּבָר הֻחְזַק לִבְנֵי עַמּוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם כָּשֵׁר, וְלֹא תִּמָּצֵא בּוֹ רָעָה וְאַשְׁמָה. גַּם עַל פְּנֵי שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא. יֵשׁ לְשַׁבְּחוֹ כִּי לֹא יוּכַל לְגַנּוֹתוֹ. וְאִם יְגַנֵּהוּ יֵדְעוּ הַכֹּל אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא וּתְהִי לְשׁוֹנוֹ מוֹקֵשׁ לְנַפְשׁוֹ.