Részlet #98

וְעַתָּה הִשְׁתּוֹנֵן בְּכִלְיוֹתֶיךָ לַעֲמֹד עַל עִקַּר הַדָּבָר הַזֶּה. הִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי מֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַחוֹטֵא עַל חָמָס אֲשֶׁר בְּכַפָּיו אִם נוֹדַע הַדָּבָר כִּי לֹא עָזַב דַּרְכּוֹ. כְּמוֹ הַגּוֹזֵל וְהַחוֹמֵס. אוֹ הַמַּזִּיק וְהַמֵּצִיק. אוֹ הַמַּלְבִּין פָּנִים וּמַבְאִישׁ וּמַחְפִּיר. וְהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע וְלֹא הֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, וְלֹא שִׁלֵּם נִזְקוֹ, וְלֹא בִּקֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ לְהַעֲבִיר אֶת עֲוֹנוֹ. וְאָמְנָם הַמַּבִּיטִים דַּרְכָּם דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַחוֹטֵא. אוּלַי יוּכְלוּ הוֹעִיל בְּדֶרֶךְ תּוֹכָחָה לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָז יוֹדִיעוּ לָרַבִּים אֶת דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר יִתְפֹּשׂ אָדָם עַל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ עַל דְּבַר אֲשֶׁר הֵזִיד עַל רֵעֵהוּ. וִיסַפֵּר מַעֲשֵׂהוּ לִבְנֵי אָדָם וִיגַלֶּה חוֹבַת הַחוֹטֵא וִיגַנֶּה מַעֲשֵׂהוּ מִטְּעָנוֹת רַבּוֹת. וְהִנֵּה יֵחָשֵׁד הַמְסַפֵּר בָּזֶה וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ כִּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְיֹאמְרוּ אָמוֹר. גַּם אִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הָיָה רָאוּי לִגְלוֹת אֹזֶן הַחוֹטֵא לַמּוּסָר בַּתְּחִלָּה. וְעַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדֵּם לוֹ תּוֹכָחוֹת יַחְשְׁדֶנּוּ שׁוֹמְעוֹ לֵאמֹר. כִּי לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּל אֵלֶּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְכִי הוּא מַחֲנִיף לוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד':ד') אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ. וְנֶהֱנָה לְדָבָר בְּאַשְׁמַת הָעָם אֲשֶׁר בְּהַעֲווֹתָם יִשְׂמַח וּבִקְלוֹנָם יִתְכַּבֵּד שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. וְדוֹמֶה לְבַעַל לָשׁוֹן הָרַע. וּבוֹ דָּבַק. מִן הָאָבָק. וְעוֹד יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם אֵין הַדְּבָרִים כֵּנִים וּמִלִּבּוֹ הוּא בּוֹדְאָם. וְאִם לֹא אֵפוֹא מַדּוּעַ לֹא גִּלָּה עַל עֲוֹנוֹ בְּפָנָיו רִאשׁוֹנָה וְהֶעֱלִים מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר בִּפְנֵי בְּעָלָיו אֵין בּוֹ דֶּרֶךְ לָשׁוֹן הָרַע. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי אִם הִקְדִּים לַחֲבֵרוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה עַל מַעֲשֵׂהוּ וְלֹא הִקְשִׁיב עַל דְּבָרָיו, אַחֲרֵי כֵן יוּכַל לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם אַשְׁמַת הָאִישׁ וְרֹעַ מוּסָרוֹ. וְאַל יֵחָשֵׁד כִּי יַחְפֹּץ לָתֵת דֹּפִי בַּחֲבֵרוֹ. וְכֵן אִם הַמְסַפֵּר מֻחְזָק לָרַבִּים כִּי לֹא יִשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא יְכַנֶּה. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. אוֹתוֹ יְדַבֵּר בְּפָנָיו וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ. וְהֻחְזַק גַּם כֵּן בְּתוֹךְ עַמּוֹ אֲשֶׁר לֹא יְדַבֵּר רַק אֱמֶת, אֵין לְחָשְׁדוֹ בְּדַבְּרוֹ עַל אַשְׁמַת אָדָם לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן זָכְרוּ בְּדִבְרֵיהֶם זַ"ל עַל הָעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ – אָמַר ר' יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר עַל אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְכָבַשְׁתִּי אוֹתוֹ בִּהְיוֹתִי בְּפָנָיו. עוֹד אָמְרוּ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵין בּוֹ דֶּרֶךְ לָשׁוֹן הָרַע. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַחֲרֵי כִּי בְּרַבִּים הָיוּ עִמּוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר סִפֵּר הַדְּבָרִים. אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר לַחֲבֵרוֹ וְהִנֵּה זֶה כְּאִלּוּ אָמַר הַדְּבָרִים בְּפָנָיו.